טיפול אדלריאני

הטיפול במרכז קשרים משלב בין האסכולה הפסיכולוגית אשר נוסדה על ידי אלפרד אדלר לבין שיטת 12 הצעדים. על אף ההבדלים הרבים שבין שתי גישות אלה, יש להן מטרה משותפת: להביא את המטופל לבצע שינויים קוגניטיביים והתנהגותיים בכדי להקל על סבלו ולאפשר לו להפוך לאדם התורם לרווחתה של משפחתו ושל החברה כולה.

 

טיפול בהתמכרות באמצעות שיטת אדלר – הגישה האדלריינית

אלפרד אדלר חי בווינה בתחילת המאה הקודמת. הוא היה עמית של זיגמונד פרויד עד שנפרדו דרכיהם בשל קרע מקצועי

 

נטייתו של אדלר הייתה לראות את טבע האדם באור חיובי. הוא הבחין בכך שהאדם הוא חיה חברתית אשר צרכה הבסיסי הוא להשתייך. מכאן, שהוא יהיה מוכן לעשות את הכול כדי להימנע מהרגשה של חוסר שייכות. רוב האנשים מוצאים דרכים לתרום לחברה ובכך לספק את הצורך שלהם להשתייך. אחרים בוחרים דרכי התנהגות פחות חיוביות. ויש מי שבוחרים במסלול חלופי במקום לנסות ולהשתייך, הם מתמקדים בבריחה מההרגשה הבלתי נסבלת של חוסר שייכות. זאת לרוב כתוצאה מניסיונות כושלים להשתייך בעבר.

 

על פי רוב, ההתמכרות היא בריחה מהרגשת חוסר שייכות. לעיתים, היא אמצעי להשתייך. כדי להבין את פשר הדברים, עלינו להכיר בכך שהפרשנות של אנשים אודות סביבתם ומקומם היא סובייקטיבית. התנהגות אשר בעיני אדם – המכור היא רציונאלית לחלוטין בעיניו, ומתאימה ביותר לספק את צרכיו הבסיסיים, נחזית בעיני אחרים כחסר הגיון והרס עצמי.

 

אולם בשלב כלשהו ההתמכרות חדלה מלשמש כפתרון לבעיה והופכת לבעיה עצמה. גם מנקודת מבטו הסובייקטיבית של המכור, עלות הבריחה נעשית גבוהה מנשוא והוא מגלה כי הוא ניצב בפני אבדן השייכות שהייתה לו.

 

כדי לטפל במכור, אנו נכנסים לתוך עולמו הסובייקטיבי ובכוחות משותפים מגלים את ההיגיון הפרטי שלו, (מה שאדלר כינה "סגנון חיים"), ואת תולדות אותו סגנון החיים. בהדרגה, המכור מגיע להכרה שאמונותיו עומדות בסתירה לאינטרסים שלו עצמו. הוא לומד לשנות את הגיונו הפרטי, אשר ייתכן והיה נחוץ לו בעבר אך כעת מזיק לו, ולאמץ סגנון חיים המתאים לסביבתו הנוכחית. באמצעות שינוי קוגניטיבי והתנהגותי הוא מגיע לנקודה שבה אין התנגשות בין הגיונו הפנימי לבין ההיגיון הכללי

 

אפרת – אירוע, פירוש, רגש , תגובה

בטיפול האדלריאני המטפל מרבה להשתמש בכלי הנקרא א.פ.ר.ת. אותיות אלו הן ראשי תיבות של – אירוע, פירוש, רגש, תגובה. כל חוויה שלנו עוברת דרך מסננים סובייקטיביים של כל אחד ואחת. שני אנשים יכולים להיות באותו האירוע והחוויה שלהם תהיה שונה לגמרי. איך זה ייתכן? למרות שלרוב, אנשים בטוחים שהתגובה הראשונית לחוויה היא רגשית, בעצם התגובה הראשונה היא פירוש. ניתן דוגמא: שלוש נשים יושבות בשולחן במסעדה ממתינות כרבע שעה להגעתה של המלצרית לקבל מהן את הזמנתן. המסעדה הומה באנשים והצוות מתרוצץ בין השולחנות. השלוש מתחילות לדבר. חני מאוד כועסת ואומרת שזו הייתה ממש טעות להגיע למסעדה הזו, היא אומרת שהמסעדה הזו לא מכבדת את הלקוחות, נותנת להן להמתין מעל לזמן סביר, בכל מקום אחר זה לא היה קורה, והמלצרית כבר מעכשיו יכולה לשכוח לגבי טיפ.עדי אומרת, שאין טעם לכעוס וצרך לקבל את העובדה שכאשר נשים נמצאות לבד בלי גברים אף אחד לא לוקח אותן ברצינות ולכן לא ניגשים אליהן לקחת את ההזמנה. היא כבר בדקה וראתה שבכל שולחן אחר יושבים גם גברים ולכן הם מקבלים שירות. רחל אומרת להן שהיא דווקא ממש שמחה שלוקח להם הרבה זמן לקחת את ההזמנה שלהן כי כך יש לה יותר זמן לבלות עם חברותיה, ובכלל אם יש הרבה לקוחות ויש לחץ זה מעיד על כך שהמסעדה מבוקשת ובטח האוכל שלהם מאוד טעים.

 

כפי שניתן לראות, כתוצאה מהפירוש של כל אחת מהנשים לאירוע, כל אחת חווה רגש אחר. חני, כועסת ועצבנית, עדי אדישה וייתכן שגם ממורמרת, ורחל נינוחה ושמחה. הרגש שכל אחת חוותה גם מביא אותה להגיב בהתאם. למשל: ייתכן שחני תצעק על המלצר כשהוא יגיע ואף לא תהנה מהאוכל ובכלל מהערב כולו. עדי, מקבלת חיזוק לערך העצמי הנמוך והתחושה שהיא נחותה מעצם היותה אישה וייתכן שהתגובה שלה תהיה תגובה של הימנעות מלפעול. רחל, כנראה תהנה גם מהאוכל וגם מהערב .

 

מן הסתם מי שיבוא אלינו לטיפול לא תהיה רחל.